הצלב האדום הבינלאומי
ב- 24 ביוני 1859, נערך קרב מכריע בין צבאות הקיסרות האוסטרית והברית הצרפתית-סרדינית. הקרב נערך ליד העיר סולפרינו ובסיומו נותרו בשדה הקרב כ- 40,000 נפגעים, הרוגים ופצועים. לשדה קרב זה נקלע צעיר שוויצרי, הנרי דוננט. המראות הקשים של חיילים פצועים הגוססים לאטם בשדה הקרב והיעדר שירותי רפואה צבאיים זעזעו אותו עמוקות.

דוננט, בעזרת האוכלוסייה המקומית, אילתר משלחת עזרה ראשונה שהגישה סיוע רפואי לנפגעים. בשובו הביתה, המום ממראה עיניו, כתב ספר על אשר ראה. בספרו, קורא דוננט לצרף כוחות רפואה לצבאות בזמן מלחמה, כדי להגיש עזרה רפואית לנפגעים. כמו כן, קרא דוננט בספרו, לפעול להקמת ארגוני עזרה הומניטריים שיפעלו גם בעיתות שלום.

ארגונים אלה יאוישו במתנדבים בעלי הכשרה שיסייעו לשירותי הרפואה הצבאיים בטיפול בפצועים בזמן מלחמה ויקבלו מעמד מוכר באמצעות הסכם בינלאומי. לקריאתו של דוננט הצטרפו ארבעה תושבי ז'נבה, הפעילים בחברה לרווחת הציבור, גוסטאב מאונייר, לואיס אפיה, תיאודור מונואר וגנרל גיום-אנרי דופור.

יחד הקימו בשנת 1863 את הוועד הבינלאומי לסיוע לפצועים היום, "הצלב האדום הבינלאומי". לפי הזמנת הוועדה, התכנסו בז'נבה מומחים מ- 16 מדינות כדי להגדיר את מטרות הוועדה הבינלאומית ואת דרך פעולתה. בפניהם עמד התפקיד החשוב לשכנע את הממשלות הנלחמות שהנפגעים בקרב, הרוגים או פצועים, שוב אינם אויבים והם והמטפלים בהם זקוקים להגנה ולטיפול רפואי נאות. כדי להגן עליהם הוחלט לקבוע סמלים מוסכמים לזיהוי הנפגעים והצוותים הרפואיים, בתי-החולים והאמבולנסים.

סמלים אלה יהיו בשימוש כל הצבאות. כהוקרה לממשלת שוויצריה, אימצה לה התנועה את הסמל השוויצרי כסמל התנועה, בהיפוך הצבעים, הצלב בצבע אדום על רקע לבן כסמל זיהוי לכל הכוחות הפועלים בשדה הקרב להגשת עזרה רפואית וסיוע לפצועי המלחמה.

באוגוסט 1864, כינסה ממשלת שוויצריה ועידה בינלאומית בז'נבה, בהשתתפות 12 מדינות. הוועידה אימצה את טיוטת האמנה שהוכנה על-ידי הוועדה הבינלאומית. אמנה זו נקראה בשם "אמנה להטבת מצבם של פצועים מבין הכוחות המזוינים בשדה הקרב". כמו כן, אימצה הוועידה גם את הצלב האדום כסמל התנועה וקבעה את הכללים לשימוש נכון בסמל-מגן זה והגדירה כהפרה של החוק הבינלאומי, כל שימוש לרעה בסמל זה. .

באמנות ובפרוטוקולים הנוספים יש סעיפים אחדים הדנים בסמלים. בין היתר, מפרטים סעיפים אלה את השימוש, הגודל, המטרה להצבת הסמל ומיקומו, מי הם האנשים והמתקנים שעליהם מגן הסמל, למי מותר להשתמש בסמל, מהו היחס הנדרש כלפי הסמל והעונשים על השימוש בו לרעה. הסמל ישמש כאמצעי מגן רק עבור הגורמים הבאים:
שירותים רפואיים של הכוחות החמושים.

ארגוני הצלב האדום והסהר האדום המוכרים והמורשים מטעם מדינותיהם להעניק סיוע לשירותים הרפואיים של הכוחות הלוחמים; הארגונים הלאומיים רשאים להשתמש בסמל למטרות הגנה בלבד על הצוותים ועל הציוד המסייע לשירותים הרפואיים בזמן מלחמה, בתנאי שהם ממלאים אותם תפקידים  ורק אותם תפקידים  ומקבלים עליהם את דיני המלחמה.

בתי-חולים אזרחיים ומתקנים רפואיים אחרים המוכרים על-ידי מדינתם ומורשים להציג את הסמל כאמצעי מגן. (עמדות להגשת עזרה ראשונה, אמבולנסים וכו'.)

סוכנויות סעד התנדבויות אחרות הפועלות לפי אותם תנאים שפועלים הארגונים הלאומיים; חובה שתהיינה מוכרות על-ידי המדינה ומורשות מטעמה. מותר להן להשתמש בסמל רק עבור אנשים ומתקנים המשרתים צרכים רפואיים באופן בלבדי. הן חייבות להיות כפופות לדיני מלחמה. החוק ההומניטרי הבינלאומי מחייב את המדינות החתומות על אמנות ז'נבה לנקוט אמצעים שימנעו שימוש לרעה בסמל בזמן שלום ובזמן מלחמה, להעניש את מי שמפר את הכללים ולחוקק חוקים שיגנו על הסמל.

אמנות ז'נבה מציינות שלושה סמלים: הצלב האדום, הסהר האדום והאריה האדום והשמש. רק שני הסמלים הראשונים נמצאים בשימוש התנועה והארגונים הלאומיים.

השימוש בסמל השימוש בסמל למטרות הגנתיות הוא הצהרה גלויה לעין של הגנה על צוותים רפואיים, מתקנים רפואיים ואמצעי תעבורה, בהתאם לאמנות ז'נבה. השימוש בסמל למטרות זיהוי, בזמן שלום ובזמן מלחמה, מראה על קשר שיש לאנשים או למתקנים הנושאים את הסמל לתנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית. הצלב האדום מורשה לשאת בקביעות את הסמל לשתי המטרות.

השימוש לרעה בסמל
כל שימוש בסמל שלא תואם במפורש את תנאי החוק ההומניטרי הבינלאומי נחשב לשימוש לרעה בסמל. ישנם שלושה סוגי שימוש לרעה בסמל: v חיקוי, כלומר, שימוש בסמל שצורתו ו/או צבעו עלולים לגרום לבלבול עם הסמל. v שימוש שלא כדין, כלומר, שימוש על-ידי אנשים או גופים שלא הורשו לכך (יוזמות מסחריות, רוקחים, רופאים פרטיים, ארגונים לא-ממשלתיים, אנשים פרטיים וכו').

אנשים פרטיים המורשים לשאת את הסמל ועושים זאת שלא לפי כללי האמנות והפרוטוקולים הנוספים, נחשבים כעושים שימוש שלא כדין בסמל. v בגידה, כלומר, שימוש בסמל בעימותים מזוינים כדי להגן על לוחמים ועל ציוד צבאי; שימוש זה יכול להיחשב כ"הפרה חמורה" של החוק ההומניטרי הבינלאומי, ובמילים אחרות, פשע מלחמה. השימוש לרעה בסמל למטרות הגנה בזמן מלחמה מסכן את מערכת ההגנה שנקבעה על-ידי החוק ההומניטרי הבינלאומי.

השימוש לרעה בסמל למטרות זיהוי מערער את הדימוי בעיני הציבור וכתוצאה מכך מפחית מכוח ההגנה בזמן מלחמה. המדינות החתומות על אמנות ז'נבה, התחייבו לקבוע אמצעי ענישה לצורך מניעה ואכיפה ולרסן את השימוש לרעה בסמל בזמן מלחמה ובזמן שלום.

חזרה לראש העמוד

הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום קבעה עשרה כללים המהווים תנאי להצטרפות של ארגון לתנועה עשרת הכללים הם:
1. הארגון פועל בתחומי מדינה ריבונית, שבה תקפה אמנת ז'נבה "להטבת מצבם של פצועים וחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים".

2. ארגון זה הוא ארגון הצלב האדום או הסהר האדום היחידי באותה מדינה. הוא מנוהל על-ידי גוף מרכזי המייצג את הארגון המקומי כלפי גופים אחרים בתנועה.
3. הארגון מוכר על-ידי הממשלה החוקית של המדינה, כארגון התנדבותי הפועל על בסיס אמנת ז'נבה והפועל לטובת הציבור ומסייע לשלטונות בתחום ההומניטרי.
4. הארגון חייב להיות אוטונומי ולפעול בהתאם לעקרונות התנועה.
5. הארגון חייב להשתמש בשם ובסמל הצלב האדום, או הסהר האדום, בהתאם לעקרונות הבסיסיים של התנועה.
6. הארגון חייב להיות מאורגן כך שיוכל למלא את תפקידיו לפי הגדרת התקנון, כולל הכנות בזמן שלום למילוי תפקידיו בזמן של עימותים מזוינים.
7. הארגון חייב להרחיב את פעילויותיו לכל תחומי המדינה.
8. הארגון חייב לגייס מתנדבים ועובדים בלי להתייחס לגזע, למין, למעמד, לדת או להשקפת עולם פוליטית.
9. הארגון חייב לדבוק בתקנון התנועה, לחלוק את החברות המאחדת בין כל גופי התנועה ולשתף אתם פעולה.
10. הארגון חייב לכבד את העקרונות הבסיסיים של התנועה ולהיות מונחה בעבודה על-ידי עקרונות החוק ההומניטרי הבינלאומי.

עקרונות היסוד של הצלב האדום והסהר האדום:
הומניות: תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית נוסדה מתוך רצון לסייע בלא הפלייה לרעה לפצועי קרבות ולהשתדל ככל האפשר בעזרת יכולותיה הלאומיות והבינלאומיות למנוע ולהפחית סבל אנושי בכל מקום שבו הוא קיים. המטרה היא להגן על החיים ועל הבריאות ולכבד את האדם באשר הוא אדם. התנועה מקדמת הבנה הדדית, ידידות, שיתוף פעולה ושלום בר-קיימא בין כל בני-האדם. אי-משוא פנים (אובייקטיביות): התנועה אינה מפלה לרעה בין לאומים, גזעים ודתות, מעמדות או דעות פוליטיות. היא משתדלת להקל על הפרט הסובל ונותנת קדימות למקרים חמורים של מתיחות.

נייטרליות: כדי להמשיך ולזכות באמון של כולם, התנועה אינה נוקטת עמדה בין צדדים עוינים ולא בסכסוכים בעלי אופי פוליטי, גזעני, דתי או אידיאולוגי.

עצמאות: התנועה היא תנועה עצמאית. הארגונים הלאומיים (ארגוני ההצלה בכל מדינה, המוכרים על-ידי הצלב האדום) מסייעים לממשלות שלהם בהתאם לחוק הנוהג בארצם. אך הם חייבים להיות עצמאיים ולהיות בעלי יכולת לפעול בהתאם לעקרונות התנועה. שירות התנדבותי: זוהי תנועת סיוע התנדבותית ואינה מונעת על-ידי רצון לרווחים.

אחידות: בכל מדינה יכול להיות רק ארגון אחד של הצלב האדום והסהר האדום. הוא חייב להיות פתוח לכול וחייב ליישם את פעילותו ההומניטרית בכל שטח המדינה.

אוניברסליות: תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית היא תנועה כלל-עולמית, כל החברות בה הן בעלות מעמד שווה והמשותף לכולן הוא האחריות והחובה לעזור זו לזו.

חזרה לראש העמוד

מבנה התנועה וחוקיה
תנועת הצלב האדום והסהר האדום מאחדת מיליוני חברים מכל גזע, דת ורקע חברתי. כולם מאוחדים סביב רעיון ההומניטריות. מה שהיה ידוע כ"הצלב האדום" הוא תנועה שמרכיביה הם:  
הוועד הבינלאומי של הצלב האדום 
הארגונים הלאומיים של הצלב האדום והסהר האדום. 
הפדרציה הבינלאומית של הצלב האדום והסהר האדום. לצלב האדום שלושה גופים סטטוטוריים המאפשרים קבלת החלטות בעניין קווי חשיבה וקווי פעולה של התנועה: 
הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום והסהר האדום. 
מועצת הנציגים.
הוועדה המתמדת.

חזרה לראש העמוד

הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום והסהר האדום
הוועידה מתכנסת בדרך כלל אחת לארבע שנים ומתאספים בה נציגים של הצלב האדום, של הפדרציה ושל הארגונים הלאומיים. כמו כן, משתתפים בוועידה נציגים של מדינות החתומות על אמנות ז'נבה. נוסף על כך, נציגים של ארגונים ממשלתיים, של ארגונים לא ממשלתיים ונציגים של ארגונים אזוריים, יכולים להשתתף כמשקיפים. הוועידה היא הגוף המייעץ העליון של התנועה והיא מחליטה על קווי מדיניות מנחים, על עקרונות בתחום החוק ההומניטרי הבינלאומי ועל עניינים ארגוניים ומבצעיים.

חזרה לראש העמוד

מועצת הנציגים
מועצת הנציגים מרכיבה את האספה של "משפחת הצלב האדום". חבריה הם נציגי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, נציגי הפדרציה וכן נציגים של הארגונים הלאומיים המוכרים. המועצה מתכנסת אחת לשנתיים. לעתים היא נקראת לחוות דעה בעניינים של מדיניות המשותפים לה ולתנועה, היא עוסקת בהכנות לוועידה הבינלאומית ואחראית לקביעת סדר היום ולהסדרת עניינים מנהליים כמו קביעת יו"ר לוועדה.

חזרה לראש העמוד

הוועדה המתמדת
בוועדה המתמדת חברים תשעה חברים: שניים מהצלב האדום, שניים מהפדרציה וחמישה חברים הנבחרים על-ידי הוועידה הבינלאומית. תקופת כהונתה היא עד לכינוסה של הוועידה הבינלאומית. הוועדה בוחרת יו"ר לעצמה. היא מתכנסת אחת לשישה חודשים. תפקידה העיקרי הוא להכין את הוועידה הבינלאומית ולהבטיח תיאומים שונים. הוועדה המתמדת מעניקה את "מדליית הנרי דינו" לאנשים שהפגינו אומץ-לב יוצא-דופן בעת שירותם בצלב האדום, או שגילו מסירות מיוחדת למשימה.
רק מדינות יכולות להיות צד לאמנה בינלאומית, וכך גם הדין לגבי אמנות ז'נבה והפרוטוקולים הנוספים. בתחילת שנת 1998, היו כמעט כל מדינות העולם  ליתר דיוק, 188  חתומות על אמנות ז'נבה. העובדה שמספר כה גדול של מדינות חתום על האמנות היא עדות לאוניברסליות שלהן.

חזרה לראש העמוד

הארגונים המרכיבים את תנועת הצלב האדום ותפקידיהם
הוועד הבינלאומי של הצלב האדום  
מאז ההתחלה הצנועה בשנת 1863, התפתח הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) לארגון מבצעי הפועל בכל רחבי העולם, להגן על קורבנות של עימותים צבאיים וסכסוכים ולעזור להם. הוועד פועל בשמם של אנשים, שבשל עימותים נותרו חסרי הגנה מפני אויביהם; פצועים, שבויי המלחמה ואזרחים שנאלצו לנטוש את בתיהם ואשר חיים תחת כיבוש. פעולותיו של הוועד מעוגנות בחוקים ובתקנות שפיתח ואשר שכנע מדינות לאמץ.

תפקידו לשמש מתווך אובייקטיבי בין קורבנות בעלי זכויות לבין מדינות עם מחויבויות, במטרה לחזק את ההגנה על קורבנות מלחמה. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, הנו לעתים קרובות הארגון היחיד המסוגל לפעול מעבר לגדרות התיל וקווי האויב ובשטחים כבושים. במקרים רבים נציגי הארגון הם היחידים המורשים להיכנס לבתי-כלא או למחנות שבויים.

כמתווך נייטרלי בין הצדדים הלוחמים, יש לצלב האדום תפקיד ייחודי בהקלת הסבל האנושי שגורמים סכסוכים מזוינים. בפעילותו, אין הארגון מבחין בין "טובים" ו"רעים". קורבנות הסכסוכים והאפשרות להקל את סבלם, ולו במקצת, הם העומדים בראש מעייניו של הארגון. פעולות הארגון מתמקדות בתחומים הבאים:
הגנה על שבויי מלחמה, על פצועים ועצורים מנהליים, וביקור אצלם על-ידי נציגי הצלב האדום בכל מקום שהם נמצאים בו (מחנות שבויים, בתי-כלא, בתי-חולים, מחנות עבודה וכו').
אספקה חומרית ותמיכה מוסרית לעצירים , לאזרחים שנפלו לידי אויב, או מצויים תחת כיבוש ולפליטי מלחמה שנקלעו למצבים שאינם מוסדרים באמנת ז'נבה (כגון מהומות או הפרות פנימיות).

מאז מלחמת העולם הראשונה, הרחיב הצלב האדום את פעילויותיו וכלל בהן מצבים אחרים של אלימות כמו מלחמות אזרחים ותסיסה פנימית. על בסיס ההכרה הכלל-עולמית בזכות היוזמה, יכול הצלב האדום להציע את שירותיו גם בתחומים שלא נכללו במקור באמנות ז'נבה ובפרוטוקולים הנוספים להן. הנייטרליות ושיקול הדעת איפשרו לבצע פעולות הומניטריות בקרב קורבנות ברוב המקומות שבהם היו עימותים מזוינים במאה ה20-. הצלב האדום מבקר אצל אנשים שנאסרו או שנעצרו מסיבות פוליטיות, או בגלל סיבות הנכללות בקטגוריה של "מעצר ביטחוני".

ביקורים אלה הם מחוץ למסגרת של החוק ההומניטרי הבינלאומי ומוכרים על-ידי הסכמים מיוחדים עם הרשויות הנוגעות בדבר. נציגי הצלב האדום אינם מתעניינים בסיבות למעצר ובביקוריהם אצל שבויי מלחמה הם בודקים את תנאי המעצר, מספקים שירותי רווחה ומבטיחים שהשבויים יוכלו להתקשר אל קרוביהם. מאז 1945, ביקר הצלב האדום אצל יותר מחצי מיליון עצירים ביותר מ100- מדינות.
עזרה חומרית:
פעולות הארגון אינן מוגבלות לביקורי שבויים בעת מלחמה, או להגנה על נפגעים בקרבות. תכופות, נקרא הארגון לארגן ציוד עזרה והדרכה רפואית כדי להבטיח את שלומם וחייהם של נפגעים באירועים שונים (אזרחים עקורים ופליטים באזורי קרבות). לצורך ארגון תוכניות אלה, יש לוועד הבינלאומי של הצלב האדום גוף מיוחד בזנבה, המורכב מיחידת עזרה וסיוע ומיחידת רפואה. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום מספק, כמובן, לתורמים (ממשלות וארגונים שונים) דו"חות מפורטים על פעולות עזרה אלה ועל הכספים שהוצאו למימושן.

עזרה רפואית:
מאז מלחמת העולם השנייה, גיוון הוועד הבינלאומי את פעולתו נוכח השינויים שחלו בזירה הבינלאומית. עזרה לפצועים ואספקת תרופות וציוד רפואי נמצאים עדיין בראש סולם העדיפויות, אך גם משימות נוספות, כגון מניעת מחלות ומגפות, תוכניות תזונה, חיסונים כלליים, טיהור מים והיגיינה ציבורית, נוספו למטלות המסורתיות שממלא הצלב האדום. משימות אלה חשובות במיוחד במקומות צפופי אוכלוסין, כגון מחנות פליטים.

היחידה הרפואית של הארגון מגייסת ומכשירה, בקפידה רבה, את הצוותים הרפואיים שיישלחו לשדה הקרב או למשימות חירום. צוותים אלה כוללים רופאים, מנתחים, מומחי הרדמה, אחיות, פיזיותרפיסטים, אורתופדים, מומחים לתזונה ועוד, המגויסים בעיקרון מהארגונים הלאומיים של הצלב האדום. בעשור האחרון, החל הארגון לפתח תוכניות מיוחדות למען נכי מלחמה. אנשי הצוות הרפואי שוקדים נוסף על ניתוחים, גם על תוכניות שיקום לנכים, הכוללות אספקת ציוד חיוני (כסאות גלגלים וכו'), כדי לזרז את שיבתם לחיים נורמליים.

היחידה הרפואית של הארגון, הנמצאת בז'נבה, אחראית לתוכניות הדרכה אלה. מדי שנה, מאז 1986, מארגן הצלב האדום, בשיתוף ארגון WHO והפקולטה לרפואה באוניברסיטת ז'נבה, קורס "עזרה" (תוכנית רפואית לשעת חירום בריכוזי אוכלוסייה גדולים), שנועד לתת הכשרה וידע נוספים לצוות הרפואי המיומן של הארגון. היחידה הרפואית אחראית גם להדרכה הרפואית הבסיסית של כל פעילי הארגון.

דאגה לשבויים ועצירים:
החוק ההומניטרי הבינלאומי קבע אמות מידה ברורות לגבי אופן פעולת הארגון למען העצירים. נציגי הארגון חייבים ליהנות מגישה חופשית לכל השבויים, או העצירים, ולשוחח אתם בחופשיות ללא נוכחות עדים. · יש לאפשר לנציגי הארגון גישה לכל מקומות המעצר ולתת להם זכות לביקורים חוזרים. · חובה לספק לנציגי הארגון רשימה של כל בני-האדם שעליהם לבקר.

בביקוריהם מתייחסים נציגי הצלב האדום אך ורק לתנאים החומריים והפסיכולוגיים של המקומות והאנשים אותם הם מבקרים. הארגון נמנע מנקיטת עמדה באשר לגורמי הסכסוכים שהוא מתערב בהם. בשעת הצורך, הוא מספק עזרה נוספת לאסירים ולמשפחותיהם, שבהיותן חסרות אמצעים, הן נקלעות תכופות לקשיים כלכליים חמורים. הדו"חות שמכין הצלב האדום לאחר ביקור במקומות המעצר הם חסויים, וככאלה, הם נמסרים לרשויות המעצר בלבד. במקרים של ביקור שבויי מלחמה נמסרים הדו"חות אך ורק למדינה שממנה באו השבויים.

כשהם מלווים שיירות עזרה, מבקרים בבתי-הכלא, מטפלים בפצועים או מחפשים אחר נעדרים, נציגי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום אחריות נוטלים על עצמם כבדה ביותר: חיי עצירים ואזרחים עלולים להיות תלויים בתעוזתם, ביכולתם לשאת ולתת, בנחישותם ובאומץ-לבם. אין ספק שזוהי עבודה קשה: נציגי הארגון נשלחים לאזורי קרבות מסוכנים ומוגנים רק באמצעות דגל הצלב האדום.

הם עובדים לעיתים תוך נטילת סיכון אישי חמור - מי מכדור טועה ומי בצורה מקרית אחרת.. מדיניות הפעילות הדיסקרטית של הארגון אינה תמיד מובנת דיה בציבור הרחב, שהיה מעדיף לראות את הארגון מפנה אצבע מאשימה כלפי ממשלות וארגונים המפירים זכויות אדם בסיסיות. יותר ממאה שנות ניסיון מלמדות, כי הדרך הטובה ביותר למלא את שליחותו ההומניטרית של הצלב האדום, היא דרך שכנוע ולא פרסום.

אילו התפרסמו אבחנותיהם של נציג הארגון ברבים, קרוב לוודאי ששערי בתי-הכלא ומעברי הגבול היו נסגרים בפניהם. רק באמצעות ביקורים חוזרים ונשנים יכול הצלב האדום לבצע את שליחותו ולספק הגנה ותמיכה לאלה שחירותם נשללה מהם. עובדה זו מכריעה את הכף בעד פעולה שקטה ויעילה מאחורי הקלעים. שיקולים אלה אינם מונעים מהוועד הבינלאומי של הצלב האדום מלספק מידע על פעולותיו לכל המעונין, אולם מידע זה מתייחס רק לתיאור העבודה הנעשית על-ידי הארגון והוא נמנע מלחשוף את הגילויים שחשפו הנציגים במהלך עבודתם. רק במקרים שבהם מתבצעת הפרה חמורה של החוק ההומניטרי הבינלאומי, נאלץ הארגון לעתים לנטוש מדיניות זו ולפנות אל קהילת המדינות שהתחייבו לשמור ולכבד את האמנות.

חזרה לראש העמוד

מי הם האנשים שהארגון שולח לשטח?
הצלב האדום הוא מוסד הומניטרי פרטי ובראשו אספה הבוחרת את חבריה מקרב אזרחי שוויץ (עד 25 חברים). נשיא הצלב האדום נבחר לתקופת כהונה של ארבע שנים (הכהונה יכולה להתחדש). המוסד מנוהל על-ידי ועד פועל ובו שבעה חברים (הנשיא, סגן נשיא קבוע, שני חברי אספה, מנכ"ל, מנהל מבצעים ומנהל אחראי על קשרים עם התנועה, החוק והעקרונות).

צוות העובדים במטה הראשי מונה 650 עובדים, רובם שוויצרים, וקרוב ל1,000- נציגים החברים ב50- משלחות ברחבי העולם (כולל אנשי רפואה, פאראמדיקים ואנשי צוות טכניים הנתמכים על-ידי הארגונים הלאומיים).

הצלב האדום מעסיק עוד כמה אלפי עובדים מקומיים בארצות שבהם הוא פועל. פעולות הצלב האדום ממומנות משלושה מקורות; ממדינות שהן צד באמנת ז'נבה, מהארגונים הלאומיים ומתרומות, קרנות ועזבונות. מחצית מתקציב המטה הראשי ממומנת על-ידי ממשלת שוויץ ויש הקפדה לצמצמו למינימום הכרחי.

תקציבי השדה, שממומנים באמצעות תרומות ומגביות מיוחדות, עולים פי כמה על תקציבו של המטה הראשי. הצרכים משתנים משנה לשנה, לפי המצב באזורים שבהם פועל הצלב האדום, בהתאם למנדט הנתון בידיו. מיליוני אנשים בארצות העולם מתנדבים לפעילות הומניטרית בארגוני ההצלה השונים. מתנדבים אלה הפועלים ללא חת ומונעים ברצון עז לפעול למען שמירה על כבוד האדם וחירותו.
הם עומדים מוכנים בכל עת ולכל קריאה להתייצב לפעילות הומניטרית.

הארגונים הלאומיים של הצלב האדום משתתפים אף הם בצורה פעילה בפעולות השטח של הארגון, בעיקר על-ידי אספקת עובדים למשימות חירום. האופי הבינלאומי של משלחות הארגון מהווה הוכחה נוספת למשימה אנושית ואוניברסלית אשר מבוצעת על-די התנועה כולה והארגון במיוחד.

חזרה לראש העמוד

הפדרציה הבינלאומית של ארגוני הצלב האדום והסהר האדום
בתום מלחמת העולם הראשונה שרר תוהו ובוהו בחלקים גדולים של אירופה; כלכלות נהרסו, אוכלוסיות שלמות הושמדו בגלל מגפות, מספר עצום של פליטים חסרי-כול ונטולי נתינות שוטטו ברחבי היבשת. הארגונים הלאומיים טיפלו בקורבנות הרעבים וחסרי הבית, בעיקר במזרח אירופה.

באותם ימים רק במעט מדינות היה משרד בריאות ובעצם לא היו גופים בינלאומיים שיכלו להרים פרוייקטים של סיוע רפואי בקנה-מידה גדול. עם זאת, הקמת חבר הלאומים נתנה דחיפה עצומה להתפתחות הצלב האדום. אחד המנהיגים של הצלב האדום האמריקני, הנרי פי.

דייוויסון (Henry P. Davison), כינס ב1919- ועידה רפואית, ובה הציע "לאחד לפדרציה את ארגוני הצלב האדום במתכונת הדומה לחבר הלאומים ולהתחיל במסע עולמי לשיפור הבריאות, למניעת מחלות ולהפחתת הסבל." הצעתו של דייוויסון זכתה לתמיכה מיידית וכך נוסד חבר הארגונים של הצלב האדום. (משלהי שנת 1991 נקרא "הפדרציה הבינלאומית של ארגוני הצלב האדום והסהר האדום"). המטה שכן בפריז ומשנת 1939, שוכן המושב דרך קבע בז'נבה.

תפקיד הפדרציה הוא לקדם ולתמוך בעבודת החברים ולסייע להם בפיתוח פעילויותיהם. הפדרציה תומכת גם בארגונים הלאומיים ובארגוני הצלב האדום והסהר האדום (ICRC), בפעילותם להפצת הידע של החוק ההומניטרי הבינלאומי ולקידום העקרונות הבסיסיים של הצלב האדום והסהר האדום. בדרך זו שואפת הפדרציה לשמור על השלום ולקדם אותו.

הפדרציה פועלת בין חבריה כמאיץ וכמתאם.
היא משמשת פורום לחילופי דעות ולחילופי רשמים מקצועיים בין הארגונים. הפדרציה מסייעת בפיתוח ארגונים חדשים על-ידי העמדת מומחים לרשותם, מתן ציוד ולפעמים גם תמיכה כספית. במקרים אלה פועלת הפדרציה יחד עם ארגונים בעלי ניסיון רב-שנים אשר מסוגלים לחלוק מניסיונם. עזרה ניתנת גם לארגונים שזה עתה הוקמו ושעדיין פועלים לקבלת הכרה רשמית ולקבלם לחברות בפדרציה. תפקיד חשוב בעבודתה של הפדרציה הוא לספק עזרה ולתאם פעולות עזרה למקרים של אסונות טבע ומגפות. בשנת 1923, הייתה ביפן רעידת אדמה שקטלה 200,000 איש והותירה מיליונים אחרים ללא קורת גג. מאז, פעילה הפדרציה בכל רחבי העולם.

הסטטיסטיקה מראה כי בכל שבוע בממוצע מתרחש אסון טבע ובכל שלושה שבועות בממוצע הנזק למדינה שבה מתרחש האסון הוא בקנה-מידה גדול, כך שעזרה בינלאומית רבה נדרשת לעתים קרובות. במקרים כאלה, פועלת הפדרציה ברמה בינלאומית כשהיא מתאמת את פעולות הארגונים הלאומיים הפועלים בשטח, בתחום הגשת עזרה ראשונה. הפעולה מתבססת על המידע ועל הדרישות המתקבלות מהארגונים הפועלים בשטח הפונים לקבלת עזרה מארגונים מקבילים להם. אם סיוע מקומי כמו תרומות, אספקת מזון וכד' אינם זמינים באזור האסון, יירתמו הארגונים המקבילים לעזרה, ישלחו מומחים ובעיקר צוותים רפואיים. במדינות הנמצאות בסכנה מתמדת של אסונות טבע, כמו שטפונות, עוזרת הפדרציה לארגונים הלאומיים למזער את מספר החללים על-ידי פיתוח תוכניות של מוכנות לאסונות.

בהם, למשל, הקמת מקלטים ומערכות התראה. הפדרציה הקימה רשת בינלאומית של מחסני חירום שתאפשר משלוח של ציוד חירום לאזורי אסון במהירות מרבית. נוסף לכך, היא נטלה חלק בתוכנית העשור הבינלאומית של האו"ם להפחתת אסונות טבע (1999-1990). תפקיד נוסף שנתון לאחריותה של הפדרציה הוא לעזור לפליטים שמחוץ לאזורי עימות. לעתים קרובות נדרש שיתוף פעולה עם הנציבות העליונה של האו"ם לענייני פליטים (UNHCR). בשנת 1991, חתמה הפדרציה על הסכם עם סוכנות התיאום של פעולות האו"ם לסיוע באזורי אסון , שנועד לשפר את ניהול הסיוע "במטרה להביא לסיוע טוב יותר ומתמשך לקורבנות אסון".

הרעיון של שמירה על הבריאות הפך לחלק מתפקידי הפדרציה מאז הקמתה. הדבר הביא לפיתוח פעילויות של הארגונים הלאומיים בתחומי הרווחה והעזרה הראשונה, בריאות הקהילה, חינוך לבריאות, עירויי דם, סיעוד, הטיפול באיידס ובמניעתו ועידוד מבצעים למען חיסונים. התוכנית "ילד בחיים" פותחה בשנת 1984, כדי לסייע לארגונים הלאומיים ולרשויות המקומיות במלחמתם במחלות ילדים הקוטלות לשווא כמיליון ילדים בכל שנה. כדי לסייע לארגונים הלאומיים הרבים האחראים על שירותי הדם, מעודדת הפדרציה את הפצת "הקוד האתי של תרומות דם ועירויי דם", שנקבע בשנת 1980 על-ידי "האגודה הבינלאומית של עירויי דם".

הגוף העליון של הפדרציה הוא האספה הכללית בז'נבה, שבה לכל ארגון יש קול אחד. האספה מתכנסת בדרך כלל אחת לשנתיים ובוחרת נשיא וסגן נשיא של הפדרציה לתקופת כהונה של ארבע שנים. כמו כן, נבחרת ועדה מסדרת מתוך חברי הארגונים הלאומיים.

המזכירות שוכנת בז'נבה ועובדים בה 200 איש מ50- מדינות. כמו כן, עובדים בה כמה אנשי מקצוע טכניים, שהם עובדי שטח. שירותי המזכירות מונחים על-ידי המזכירות הכללית הממונה על-ידי האספה הכללית. מימונה של הפדרציה בא מכספי תרומות המעוגנים בתקנון. התורמים הם הארגונים החברים. עבור תוכניות פיתוח מתקבלות תרומות מממשלות ומארגונים לאומיים. הפדרציה היא ארגון לא-ממשלתי. יש לה מעמד של יועץ למועצה הכלכלית והחברתית של האו"ם (ECOSOC) והיא מייצגת את חבריה בפני גופים בינלאומיים אחרים.

חזרה לראש העמוד

ארגוני הצלב האדום והסהר האדום הלאומיים
מלכתחילה, הוקמו הארגונים במטרה שיפעלו בזמן מלחמה ויעזרו לצוותים רפואיים לטפל בפצועים ובחולים. כיום מבצעים ארגוני הצלב האדום והסהר האדום תפקידים מגוונים בזמן מלחמה וגם בזמן שלום. התפתחות זו משקפת את העובדה שחלה התקדמות עצומה בעבודתם של צוותים רפואיים מאז הקרב בסולפרינו וכן את העובדה שאזרחים נפגעים כיום במידה רבה יותר כתוצאה מפעולות עוינות כך שעימותים אינם מוגבלים כיום רק לשדה הקרב. תפקידם של הארגונים הלאומיים בזמן מלחמה נשאר בתוקף, דהיינו כוחות-עזר לכוחות רפואיים, אך כיום זהו רק אחד מהתפקידים של ארגונים אלה.

חזרה לראש העמוד

פעילויות חדשות:
עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה התפשטה האמונה שמלחמות הן נחלת העבר. ארגונים לאומיים ביקשו ליישם את הידע שרכשו בזמן מלחמה ולהסב אותו לפעילויות שונות. היעד הראשון היה לטפל באוכלוסייה שנפגעה בזמן מלחמה. מאז הרחיב הצלב האדום את מגוון פעילויותיו בנושאים חברתיים-רפואיים. לארגונים הלאומיים היה חלק נכבד בהקמת בתי-חולים, בהדרכת אחיות, בביצוע תוכניות חינוך בתחום הטיפול בילד ובבריאות הציבור, ביוזמה להקמת שירותי אמבולנסים ובהקמת שירותי הצלה בהרים ובים, במתן עזרה ראשונה ובהדרכה וטיפול בקשישים ובבעלי מוגבלויות. כמעט בכל הארגונים קיימות מחלקות נוער.

הארגונים מעודדים פעילות של נוער בגיל צעיר ביותר בלימוד ובתרגול מיומנויות וכן בקבלת אחריות הומניטריות. קידום שירותי עירוי דם הוא תפקיד חשוב בכל הארגונים הלאומיים. בחלק מהמדינות, משמשים הארגונים כנותני השירות הבלבדיים של שירותי הדם במדינה ובמדינות אחרות הם משמשים ככוחות-עזר, למשל בגיוס מתנדבים לתרום דם. מאז מלחמת העולם השנייה, הרחיבו הארגונים הלאומיים במדינות תעשייתיות את תחומי הפעילות שלהם, בעיקר בנושא ההתמכרויות לסמים, בנושאי האבטלה ובנושאי הפשיעה.

במדינות מתפתחות, פעילות הארגונים היא בתחומי שיפור הבריאות והרווחה, בתחום המאבק במחלות ילדים קטלניות ומיותרות, בחינוך בסיסי לבריאות ובניהול מבצעי חיסונים נגד מחלות והדרכה למנהל בריאותי וסוציאלי. שנות ה80- הביאו אתן אתגרים חדשים, בעיקר במדינות העולם השלישי, שבהן היה גידול עצום במספר הפליטים. ברוב המקרים עומדים הארגונים הלאומיים בקו הראשון ומספקים את צורכי הרווחה ואת השירותים החברתיים לאותם פליטים. אחת הפעולות הוותיקות בזמן שלום של הארגונים הלאומיים היא מתן עזרה במקרים של אסונות טבע.

כדי לפעול בזמני חירום כאלה, זקוקים הארגונים הלאומיים לתמיכה חיצונית ולמשאבים. תמיכה זו ניתנת לארגונים הלאומיים על-ידי הפדרציה הבינלאומית של הצלב האדום והסהר האדום. שירות חיפוש בינלאומי בימים של טרום הצלב האדום ואמנת ז'נבה, לא היה אפשר לדעת מה עלה בגורלו של מי שנפל בידי אויבים. לא לכוחות אליהם השתייך ולא למשפחה היה שמץ מושג אם הוא נפל בקרב והושלך לקבר אחים כחייל אלמוני, או שהוא פצוע אך חי במחנה או בבית-חולים כלשהו של האויב. כל זה השתנה במהלך המלחמה הצרפתית-פרוסית 1871-1870.

הצלב האדום שכנע את היריבים הנצים לספק לו רשימות של פצועים ושבויים שבידיהם. זה עזר לוועדה להיענות לפניות של קרובים דואגים וכן סייע לקיים קשר מכתבים בין השבויים לבין משפחותיהם. פריצת הדרך הייתה תחילתו של שירות החיפוש הבינלאומי. תפקידה של הסוכנות הוא לשמר ולתעד כל מידע שעשוי לזהות חללים, פצועים או נעדרים ולהעביר את המידע למשפחות; להקל על ההתכתבות בין משפחות שהופרדו עקב נסיבות שונות, כשאמצעי תקשורת אחרים נמנעים מהם; לנסות לאתר נעדרים ולהנפיק מסמכים שונים כמו תעודות שבוי, תעודות מוות ותעודות-מעבר ממקום למקום. לרוב מתבצעת העבודה בשיתוף עם הארגונים הלאומיים. לחלק מהארגונים הלאומיים שירותי מעקב משלהם.

פעולות נוספות שהצלב האדום רשאי לבצע :

1. העברת הודעות מהמשפחות ומידע אחר: 
קבלה ורישום של תעודות-שבוי ותעודות-עצור של אזרחים עצורים. העתק של התעודות נשלח אל משפחות השבויים. 
העברת דואר בין משוללי חירות לבין משפחותיהם.
העברת הודעות מהמשפחות (הודעות הצלב האדום) בין בני משפחה שהופרדו, כשאמצעי דואר רגילים אינם זמינים עוד. 
קבלה והעברה של הודעות פטירה. באופן כללי יותר, סוכנות המודיעין המרכזית של הצלב האדום משמשת כמתווך בין הצדדים לעימות, או ליתר דיוק, בין משרדי המידע הלאומיים שלהם להעברת מידע אודות אנשים המוגנים מכוחו של החוק ההומניטרי.

2. חקירה על מקום הימצאם של נעדרים
אמנת ז'נבה השלישית מצהירה (בסעיף 122) שעם פרוץ מעשי איבה, חייבת כל מדינה נייטרלית או מדינה שהיא צד לסכסוך ושכוח אויב שוהה בשטחה, להקים משרד רשמי למידע אודות שבויי המלחמה הנמצאים אצלה. כל יריב בעימות חייב לדווח למשרד המידע על כל השבויים שנשבו על-ידי כוחותיו, לספק פרטים מרביים העשויים להקל על זיהוי השבויים, ולהעבירם בהקדם לקרובי משפחה. אם אין משרד כזה, כפי שקורה ברבים מהעימותים, הצלב האדום לוקח על עצמו את איסוף המידע על אנשים הראויים להגנה של אמנות ז'נבה.

3. איחוד משפחות שהתפזרו
כל אחד מבעלי הסכסוך יקל על חקירות מצד בני משפחות, שנתפזרו עקב המלחמה, לשם חידוש המגע ביניהם ופגישתם, אם אפשרי הדבר (...) (סעיף 26 לאמנה הרביעית.)

חזרה לראש העמוד

תיקי הסוכנות משקפים סבל אנושי רב; כרטסת של 60 מיליון אנשים, פליטים ונעדרים (כולל אלפי שמות זהים) נושאת עדות לסכסוכים של המאה. הסוכנות, הפועלת מתוך המטה הראשי בז'נבה, עמלה על הכנסת שיטות חדשות של אחסון ואחזור המידע הייחודי השמור במטה, אך דרישות האיכות נשארות: סבלנות, התמדה ודיוק בעבודה.