מגן דוד אדום והצלב האדום הבינלאומי
הסמל מגן דוד האדום היה בשימוש אגודות ההצלה היהודיות בארץ-ישראל מיום היווסדם (1930) והוכר למעשה כסמל מייצג של שירותי הרפואה ושירותי העזרה ראשונה של האוכלוסייה היהודית בפלשתינה, ואחרי הקמת המדינה, כסמל אגודת ההצלה הלאומית. משמעותו ההיסטורית והייחודית של הסמל הודגשה בנאומו של משה שרת (שר החוץ דאז) ביום יג באייר תש"ח, 12 במאי 1949, בטקס הנפת דגל ישראל לפני בניין האומות המאוחדות (מופיע על שטר של 20 ש"ח).
מגן דוד זה אשר נשאנו עמנו באלפי שנות הגלות, הפיזור והייסורים.
מגן דוד זה אשר היה לנו לנס בכל נדודינו.
מגן דוד זה אשר נהפך בידי עושקנו לאות-קלון.
דגל תכלת לבן זה אשר נישא בידינו בכל חבלי ההתאחזות בארצנו, ארץ-ישראל.
אשר ליוה את חלוצינו בצאתם לחרוש לראשונה אדמת-שממה.
אשר הוקף ברמה בידי לוחמינו לחירות בשדה-קרב במלחמת העולם האחרונה.
אשר נפרש מעל חומות גטו ורשה, במרד הנואש.
דגל זה אליו נזעקו כל כוחות העם היהודי שנאבקו על גאולתו בארץ-אבות, מבטא היום הזה את קוממיותנו השלמה, בהיותו מתנופף בגאון כדגל החמישים ותשעה במעגל הגדול הזה, המסמל את אחדותה ואת מיטב שאיפותיה של האנושות כולה.

בקשתה של מדינת ישראל שהועלתה לפני ועידת הצלב האדום, כבר בשנת 1949, להכיר גם במגן הדוד האדום כסמל מוכר, נתקלה בסירוב בטענה, כי לא ניתן להרבות בסמלים מחשש ליצירת בלבול בשדה הקרב. ועידת ז'נבה שנערכה ב- 1864, קבעה סימן מוסכם, צלב אדום על רקע לבן, לצוותים רפואיים בשדה הקרב כדי לשפר את ההגנה של הפצועים. מאוחר יותר, כללה ועידת הצלב האדום גם את הסהר האדום כסמל מוכר ומאוחר יותר ב- 1907, את האריה והשמש האדומים של איראן.

הסיבה הרשמית להכרה בסהר האדום כסמל מוכר הייתה מפני שממשלות של מדינות מוסלמיות (תורכיה, מצרים ואיראן), הכריזו שחיילים שלהם עשויים להיפגע מהצלב האדום, שהוא סמל של נצרות. מאז, יותר מ- 24 מדינות מוסלמיות אחרות אימצו את הסהר האדום.

למרות זאת, הוועדה הבינלאומית של הצלה האדום מצהירה שהסמל של הצלב האדום הוא לא דתי, אלא מייצג סמל של גיבורים והצבעים מייצגים את הדגל השוויצרי. ניסיונות נוספים של ישראל לשנות את ההחלטה לא צלחו, אף שהטענה הייתה קטנונית, במיוחד לאור העובדה שסמל האריה המכונף שימש מדינה אחת בלבד - איראן. עם זאת, כל מתקני הרפואה וההצלה של מדינת ישראל וצה"ל מסומנים במגן דוד אדום ומשמעותו של הסמל ברורה גם לאויבנו. בכתבה שפורסמה ב- 1999, הודה נשיאו הקודם של ארגון הצלב האדום, שקבלת שני הסמלים הנוספים הייתה בגלל הקשר דתי שמשתייך אליהם.

הוא גם ציין את הסכנות שזה מעמיד בפני התנועה ,"הסהר האדום, שמסמל את הלאומיות והסמל הדתי של האימפריה העות'מנית, מונח ליד הצלב האדום שהמוסלמים מתייחסים אליו כסמל דתי. האישור של שני הסמלים מהדתות הגדולות ביותר, לא מתיישב עם עקרון האוניברסליות, כיוון שזה עלול ליצור את הרושם של העדפת האיסלאם והנצרות על פני דתות אחרות כמו היהדות, בודהיזם וכו'..." נוסף על כך, הוא הצביע על הבעיה, שקיימות מדינות בהן חלק מהאוכלוסייה מזדהה עם סמל אחד וחלק אחר מזדהה עם הסמל השני. המטרה, הוא ציין, צריכה להיות אחידה.

יצירת סמל אחד מיוחד. אחרים הציעו שלשם ההגינות והעקביות גם לדת השלישית הגדולה, היהדות, צריכה להיות מטרה. מסמך רקע שהוכן לקבוצת עבודה המשותפת של הסמל, הוכן על-ידי הוועידה הבינ"ל ה- 27 של הצלב האדום ותנועת הסהר האדום, באוקטובר-נובמבר 1999, המסמך קיבל את ההקשר הדתי: " גם אם התנועה מסרבת להכיר בכך, לסמלים יש הקשר דתי לרוב הציבור ולאלה שלא מזוהים עם ועידת ז'נבה." נציגות בינלאומית של הצלב האדום חזרו וציינו שיש חשיבות רבה לכך שיהיה סמל אוניברסלי, מתוך כבוד בינלאומי ומתוך ייצוג של האוניברסליות והאיחוד של התנועה, נוסף גם לנייטרליות שלה. ב- 1981, ציין נשיא הצלב האדום, אלכסנדר האי, את הדברים הבאים: "הסמל הוא לא זכות של אף מדינה, אדם או דת, אלא סמל של כבוד לפצוע ולחסר ישע, ומתוך התחשבות עם בני-אדם בצרה."

חזרה לראש העמוד

סירוב הצלב האדום להכיר במד"א
ישראל היא צד חתום על אמנת ז'נבה שנערכה ב- 1949, לכן משתתפת הממשלה בוועדה בינלאומית של הצלב האדום והסהר האדום. למרות זאת, ארגון העזרה הראשונה הלאומי של ישראל (מד"א), לא מוכר על-ידי הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום ואינו חבר בפדרציה הבינלאומית של החברות בצלב האדום.

הסיבה המוצהרת היחידה, שבעטייה מד"א אינו אחד מבין 176 החברים בפדרציה הבינלאומית של הצלב האדום והסהר האדום והתנועה הבינלאומית של הצלב האדום, היא הסמל של מד"א, המגן דוד האדום (כוכב בעל שש פינות), על רקע לבן. לפי ועידת ז'נבה, חברי הארגון יכולים להשתמש באחד משלושת הסמלים: הצלב האדום, הסהר האדום או האריה והשמש האדומים. מד"א עונה על כל תשעת התנאים להכרה על-ידי הצלב האדום והסהר האדום, רק הסמל אינו מקובל.

בכירי הצלב האדום שיבחו את מד"א על "עבודתם מצילת החיים" ודיווחו שהם קיימו "יחסי עבודה מצוינים" עם מד"א במשך הדורות. למרות זאת, עד לכינוס ה- 27 של הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום והסהר האדום באוקטובר-נובמבר 1999, דבר לא נעשה על-ידי התנועה, כדי להכיר במעמדו של מד"א. הצלב האדום האמריקאי, דרש הכרה מלאה במד"א "בתקופה של חודשים ולא שנים", וקרא להרחקתו של מגן דוד אדום "בגידה בעקרונות הבסיסיים שכוללים הומניטריות, ניטרליות, אחדות וכלליות".

חזרה לראש העמוד

סמל מוכר: מגן דוד אדום
בפגישת הנציגים ב- 1981, הדגיש נשיא הצלב האדום אלכסנדר האי, שהסמל של תנועת הצלב האדום הבינלאומי, צריך "להיות מוצג בכל הארצות לטובת כל האנושות". הוא התייחס לבעיה שנבעה מהרחקת מד"א: "אנחנו צריכים להבין שזה נראה מפלה ונוגד את העקרונות שלנו.

הסיבה לכך שמד"א אינו חבר בתנועה היא כיוון שלפחות חלק מהאוכלוסייה שהוא משרת לא יכול להזדהות עם הסמלים שאנחנו קוראים להם אוניברסליים." בדיקה מדוקדקת של ההיסטוריה הדיפלומטית של הסמל, הובילה את הדיפלומט הישראלי, שבתאי רוזן, למסקנה, שבגלל הוצאתו של הארגון הלאומי שלה, ישראל אינה מיוצגת כראוי בתנועה הבינלאומית של הצלב והסהר האדום.

ישראל, הוא ציין, מאולצת למצב הפלייתי. הוא הוסיף שרבים רואים את המצב "כהפליה שמפירה את רוח ההגינות, האוניברסליות וחופש הפוליטיקה והדת" אשר הוכרו על-ידי תנועת הצלב האדום.
אחרים רואים זאת כהתערבות בעניינים הפרטיים של העם היהודי. עשרים וחמש שנה לאחר שרוזן הגיע למסקנות אלה המצב נשאר כשהיה.

נשיאת הצלב האדום, ברנדיין אלי, שדיברה לפני הוועידה הבינלאומית בנובמבר 1999, "נזפה" בעמיתיה בתנועה: "המצב הזה הוא דבר שעלינו לתקן. הוצאת מד"א נתפשת כדעה קדומה, משוחדת שנובעת מהפלייה או מנטייה פוליטית." ד"ר ברנדיין סיכמה את המצב החריג: "מד"א במשך 50 שנה, הוצא מהארגון הזה... במה שנראה לי כבגידה בערכים המוקדשים של התנועה הזאת."

חזרה לראש העמוד

מאמצים מוקדמים לצירוף מגן דוד אדום
במהלך השנים נעשו כמה מאמצים כדי לשנות את המצב, ללא הועיל. ישראל קיבלה עצמאות במאי 1948. ב- 3 באוגוסט 1948, היא צורפה לאמנה ההומניטרית של ז'נבה, מ- 1929. ב- 19 באפריל 1949, התכנסה ועידה דיפלומטית שדנה מחדש באמנות האלה, זו ידועה עכשיו כוועידת ז'נבה מ- 1949.

במהלך הדיונים האלה, ניסתה מדינת ישראל להשיג הכרה למגן דוד האדום, בדומה להכרה שניתנה לסהר האדום ולאריה האדום. ארגון מד"א ציין ש"ניתוח של הצבעת המדינות נגד ובעד ההצעה מצביע על כך שההצבעה הייתה ממניעים פוליטיים." חלק מהמדינות שטענו שישנם יותר מדי סימנים מבדילים וכי התנועה צריכה סמל מאחד, התעלמו מההכרה החוקית בסמל הסהר האדום, הכרה שניתנה כדי להכיר גם באלטרנטיביות המוסלמיות.

הנציג הישראלי, אמיאל נג'אר, ציין שמגן דוד אדום מצוי בשימוש בפלסטינה מעל 20 שנה, מעבר לזאת, קשה יהיה לאתר את הצוותים הרפואיים של הצבא הישראלי, אם יסכימו לסמל אחר. הדו"ח הרשמי של הוועדה הראשונה שדנה בבקשה, הסכים שהסמל מגן דוד הוא "בן כמה אלפי שנים, ושימש למטרות הומניטריות במשך 20 שנה. הוא גם ידוע ומכובד באזורים בעולם שבהם משתמשים בו". אבל הוועדה לא יכלה לקבל את המצב הזה (DE FACTO), מתוך חשש שזה ייצור תקדימים לעוד סמלים. כשדו"ח הוועדה יצא לפני ההחלטה הסופית ביולי 1949, הנציג הישראלי הזכיר לשאר הנוכחים בוועידה את החשיבות ההיסטורית של הכוכב של דוד, בעל שש הפינות: "אלפי ואלפי יהודים נהרגו תחת משטרו של היטלר.

הכוכב של דוד היה הסמל שלהם... הנאצים קמו כנגד הסמל הזה... אם יהיה ניצחון להצעה שאינה מכירה בסמל זה, זה ידהים לא רק את היהודים, אלה גם את הנוצרים ואת כל אלה שמגינים על שוויון בין בני-אדם והתפישה האוניברסלית של ההומניטריות. זה יהיה... הישג גדול, אם הסמל הזה יהיה היום סמל הרחמים והחיים.

הוא לא יסמל יותר קורבנות, אלא יסמל את כבוד האדם." פנייתו נפלה על אוזניים ערלות. הוועדה העמידה את ההצעה הישראלית להצבעה חשאית ודחתה אותה ברוב של 22 מול 21 ו- 7 נמנעים. ב- 12 באוגוסט 1949, ישראל חתמה על האמנה ובטקס החתימה החגיגי, ב- 8 בדצמבר 1949, הפכה לחברה בועידת ז'נבה, אבל ב"הסתייגות" בנוגע לסמל: ישראל הצהירה שהיא תכיר בכך שאין לחלוק על שלושת הסמלים האחרים, אבל תשתמש במגן דוד אדום. למרות זאת, מגן דוד אדום המשיך להיות דחוי, כיוון שהוא השתמש בסמל מגן דוד. הנושא זה עלה בכמה הזדמנויות מאז.

ב- 1974, בוועידה הדיפלומטית שהתכנסה לדון בנוגע לחוק הבינלאומי, הביאה המשלחת הישראלית שוב הצעה להכיר בה. בימים ההם, לאחר הניצחון ב- 1967 במלחמת ששת הימים, וב- 1973 במלחמת יום כיפור, היה ברור לכול שההצעה לא תתקבל בגלל התנגדות פוליטית.

ישראל משכה את הצעתה בלי שיצביעו עליה. היה פחד "שהצבעה שלילית תסכן את ההכרה הלא-פורמלית ( facto de) של מגן דוד אדום". המתנגדים טענו שההחלטה על הסמלים צריכה להיעשות על-ידי הממשלות ולא על-ידי גופי הצלב האדום. מאז התקופה ההיא, נושא ההכרה בסמל מגן דוד אדום הועלה בכמה פגישות בגופים שונים של הצלב האדום ב- 1977, ב- 1981, ב- 1986, ב- 1995, ב- 1997 ולאחרונה ב- 1999. הצלב האדום האמריקאי העלה את הנושא פעמים מספר, הוועידה הבינלאומית קראה ב- 1987, לצירוף מיידי של מד"א לתנועה.

חברי ההנהלה הכירו ב- 1989 במד"א כארגון "אח" וקראו לקבלתו לפדרציה. הצלב האדום האמריקאי אימץ ב- 1990, תוכנית פעולה להבטחת חברות מלאה בתנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית, למד"א. לאחר מכן, שלח הצלב האדום האמריקאי מכתבים לארגונים הלאומיים של קנדה, קולומביה, צ'כוסלובקיה, צרפת ובריטניה וביקש מהם להצטרף לצלב האדום האמריקאי בדרישתו לקבלת מד"א בארגון. הצלב האמריקאי הפיץ עלון מידע בנושא כדי להגביר את המודעות בקרב הציבור האמריקאי. הצלב האדום האמריקאי גם קיים פגישות עם בכירים בארגון הצלב האדום הבינלאומי בנושא, אך אלה לא הביאו לתוצאות.

חזרה לראש העמוד

יוזמות מאז 1995
כתוצאה מוועידת הנציגים, שקראה ב- 1995 ל"וועדה הקבועה" (Standing Commission) ללמוד "את כל הצדדים הקשורים לסוגיית השימוש בסמל" ולדווח, מינתה ה"וועדה הקבועה" ב- 1997, קבוצת מומחים להתמקד בנושא. הצלב האדום האמריקאי סיפק מימון למפגשים האלה אך לצערנו הם לא הביאו לשינוי. קורנליו סומרוגה, אז נשיא הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום, ניסה לעזור בקידום הנושא אך ללא הצלחה.

סומרוגה הצהיר לפני ידידי מד"א בלונדון ב- 15 בספטמבר 1997, שהוא והוועידה הבינלאומית של הצלב האדום "היו מודעים לרגישות של מדינת ישראל ומדינות אחרות ביחס לשימוש בצלב האדום". הוא ציין את הערכתו והכבוד שהוא רוכש למד"א, ועל היכולת לשמור על יחסים טובים עם הארגון. ביוני 1995, ביקר סומרוגה בישראל ולראשונה הפגיש בין נציגי מד"א לנציגי הסהר האדום הפלסטיני כדי לדון בשיתוף פעולה ביניהם.

סומרוגה הוסיף והסביר שהוא הציע יצירת סמל חדש שיהיה נייטרלי מבחינה דתית, רעיון אשר הוחל בבחינתו וה"וועדה הקבועה", הגוף המייצג של תנועת הצלב האדום והסהר האדום, תציג את הרעיון לכל התנועה. הוא הביע תקווה שהרעיונות המרחיקים האלה יפתרו את בעיית הסמל ויבטיחו את אוניברסליות התנועה והגנה טובה יותר לקורבנות המלחמות. חודשיים מאוחר יותר, בנובמבר 1997, בסביליה, הגישה ה"וועדה הקבועה" את הדו"ח שלה.

הם הציעו שישה פתרונות אפשריים, הם חקרו דרכים להצגת סמל שלישי, סמל נייטרלי לשימוש בעתות מלחמה ואפשרות לאשר לארגונים לאומיים להשתמש בסמלי זיהוי אחרים במגוון של צירופים מוצעים. אחת ההצעות שהוצעה על-ידי קבוצת המומחים, הייתה להכיר במגן דוד האדום כסמל חדש. הדו"ח ציין שלמרות שהצעה זו לא קיבלה את התמיכה של "קבוצת המומחים", אף-על-פי-כן, ההצעה יכולה להעלות לוועידה דיפלומטית.

צוין שרוב המומחים חשבו שלא רצוי לכנס ועידה שתענה רק על צורכי מדינת ישראל, כיוון שזה ינגוד את הכוונה להשיג סמל נייטרלי. אף-על-פי-כן, המומחים הסכימו עם הצורך להתמודד עם הבעיה של הכרה בארגון הלאומי של ישראל (מד"א). אליזבת דול, נשיאת הצלב האדום האמריקאי, עודדה בסיביליה, את ההצעה להמשיך ולחקור את הנושאים המורכבים הנוגעים לסמל, אבל לא ציינה התייחסות מיוחדת לסמל של מד"א, היא ראתה את הנושא כחשוב ביותר וקראה ל"בדיקה מדוקדקת" של כמה מהצעות הדו"ח. ועידת הנציגים החליטה לקיים התייעצות למצוא פתרון למקרים שבהם הצלב האדום והסהר האדום לא נתפשים כנייטרליים.

חזרה לראש העמוד

אחרי סביליה: מאמצים מאז 1997
מאמצים למצוא פתרון מקיף לנושא הסמל עדיין נמשכים, וכן גם המאמצים למצוא פתרון ספציפי למעמד של מד"א. הצלב האדום האמריקאי, ביקש בינואר 1998 להיות כלול בקבוצת העבודה המורחבת שדנה בנושא הסמל. למרות זאת, למרות מאמצים נמשכים ב- 98' וב- 99' , בעיית המעמד של מד"א בתנועה לא נפתרה. קריסטינה מגונסון משוודיה, חברת הוועדה הקבועה, הציגה באוקטובר 1998 מסמך לעיון קבוצת העבודה. "מסמך העבודה" שלה הציג כמה אופציות והצעות עבור פרוטוקולים וסמלים נייטרליים נוספים.

המסמך הציע נוסף על כך, אלטרנטיבה לפתרון הכולל שהוצע ומציע שאם פתרון כולל (מקיף) למד"א או נושאים אחרים לא יכול להימצא, יש למצוא פתרונות ספציפיים לבעיות ספציפיות. במקרה של ארגון מד"א. במסמך נשאל: "האם הסמל של מד"א יכול להיות מוכר תוך שינוי באמנת זזנבה או תוך 'מנהג מושרש'?" (מתייחס למסמך שהוצא על-ידי הצלב האדום האמריקאי שמסביר שההכרה למעשה [DE FACTO] במגן האדום עוד בשנות ה- 30, צריכה לאפשר למד"א להשתמש בסמל כסמל מוסכם, ישראל חתמה על אמנת ז'נבה באוגוסט 1948, לפני ההתפתחויות של המאמר בוועידת ז'נבה מ- 1949, שנוגע לשימוש בסמל).

מסמך העבודה העלה שאלה חשובה מאוד: "האם התנועה הבינלאומית של הצלב האדום יכולה להכיר בארגון הלאומי של מגן דוד אדום בלי הכרה פורמלית של הסמל בעוד ההחלטה של הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום והסהר האדום במפורש ביקשה זאת בלי להוריד מערך ההחלטה הנוגעת לסמלים מאושרים? הגישה היצירתית הזו הציעה שנושא "ההכרה" יכול להיפתר בלי פרוטוקול חדש ובלי דיון מחדש של כל המדינות החברות בוועידת ז'נבה - כל עוד יהיה הרצון המדיני לעשות זאת. בפגישה נוספת של מומחים משפטיים ודיפלומטים, נערכה בז'נבה בינואר 1999.

הוסכם פה אחד שאפשר להציע "נתיב יוצא מן הכלל" אבל זה ידרוש תהליך של התערבות מדינות, קודם לוועידה ה- 27 שמתוכננת לאוקטובר 1999. ה"ועדה הקבועה" הזמינה 15 נציגי מדינות שחברות באמנת ז'נבה לפגישה בין 31 באוגוסט ל- 2 בספטמבר וקיוותה שיושג הסכם שיסדיר את המעמד של מד"א. זה לא הושג. דיווחים הראו שבעוד הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום הסכימה לתמוך בהצעה יוצאת-דופן, נציגי הפדרציה הבינלאומית לא הסכימו. לבסוף, צרפת ואיראן התנגדו ופגישת נציגי הממשלות לא השיגה הסכם בנוגע למד"א.

הוועידה ה- 27 שנועדה בז'נבה בסוף אוקטובר 1999, הסכימה להקים "קבוצת עבודה משותפת" שתורכב מנציגים מתנועת הצלב האדום והסהר האדום ונציגים של מדינות, ו"יהיה לה מנדט למצוא פתרון מקיף... אשר מסוכם על כל המשתתפים". אז התחיל תהליך חדש אשר חזר לגישה הישנה: לקשר פתרון אוניברסלי לרצון התנועה לסמל אחד עם פתרון ספציפי לנושא מד"א.

חזרה לראש העמוד

מי יכול להביא את השינוי?
האמצעים לפתרון הבעיה של מד"א הם נושא מאוד מסובך. על השאלה "מי יכול להביא לשינוי?", אפשר לשמוע כמה תשובות שמשקפות בחלקן את מורכבות מבנה ההחלטה של התנועה ובחלק אחר את הרצון לשמור על כל האפשרויות פתוחות.

הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום ציינה שהיא משמשת רק כ"נוטריון" וכי אין לה ייפוי-כוח להעניק הכרה - זה נתון בידי ארגוני הפדרציה של הצלב האדום והסהר האדום. זה לא מופיע בחוקי התנועה שם נאמר (במאמר 5, פסקה 2 ב'), "תפקיד הוועידה הבינלאומית בתיאום עם חוקיה, הוא, במיוחד, להכיר בכל ארגון לאומי חדש שהוקם או אורגון מחדש, אשר ממלא אחר התנאים שנקבעו ל"הכרה" ומצוינים במאמר 4." הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום הציעה שזה יהיה בידי נציגי הממשלות החברות בוועידת ז'נבה. הצלב האדום האמריקאי ציין שלא צריך להתבצע שינוי בהחלטות ועידת ז'נבה כדי להכניס את מד"א לתנועה ביחד עם סמל המגן דוד האדום. רק שינוי בתנאי 5 בנושא השימוש בסמל, יכול להיות מספק.

חזרה לראש העמוד

נוסף על כך, הצלב האדום האמריקאי ציין שנושא הסמל לא צריך לחסום את ההכרה במד"א. "אף אחד לא הביא אף פעם ראיות מוצקות לכך שירצו להכניס סמלים אחרים לשימוש כתוצאה מכך". עוד מציין הצלב האדום האמריקאי, כי יש אי-בהירות בנוגע לתנאי 5, על שימוש בסמל של ארגונים לאומים ובמאמר 44 של ועידת ז'נבה, אשר אומר שארגונים לאומיים יכולים להשתמש בסמל הצלב האדום בזמני שלום.