החוק ההומניטרי הבינלאומי
המלחמה מלווה את המין האנושי מראשית ימיו. גם הניסיונות להגבלת המלחמות וכלי המלחמה, עתיקי-יומין הם. אנו מוצאים אותם בתנ"ך בחוקים של עמי הקדם וגם בכללים שהוסכמו בין האבירים הלוחמים בימי הביניים.

החוק ההומניטרי הבינלאומי הוא הסתעפות מהחוק הבינלאומי החובק גם עקרונות הומניטריים וגם אמנות בינלאומיות, אשר שמות להן למטרה להציל חיים ולהקל על סבלם של לוחמים ואלה שאינם לוחמים, במהלכם של סכסוכים מזוינים. כל ההסכמים שנערכו עד המחצית השנייה של המאה ה19- ושנועדו להגן על קורבנות מלחמה, היו בלתי-רשמיים ובדרך כלל התבססו על הסכמי גומלין בין מפקדי צבאות, והיו תקפים למשך מערכה אחת בלבד.

חקיקתו של החוק ההומניטרי, בעידודו של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, נועדה לשנות את המצב. אמנות ז'נבה הן קבועות ומחייבות צדדים יריבים במקרים של סכסוכים.

הרעיונות של דוננט היוו את הבסיס להקמת הארגון העולמי של הצלב האדום ולחקיקת החוק ההומניטרי, החל על מעשי איבה בין העמים.

למעשה, דוננט יצר את התשתית לאמנות בינלאומיות המכונות עד היום בשם "אמנות ז'נבה" המעוגנות בחוק ההומניטרי הבינלאומי.

אמנות ז'נבה
 אמנת ז'נבה הראשונה התקבלה על-ידי 12 המעצמות בשנת 1864. אמנה זו קובעת, כי כוחות הרפואה המשמשים באזור קרבות יהיו בעלי מעמד נייטרלי ויהיו מוגנים על-ידי כל הכוחות הלוחמים. כמו כן, כל הפצועים, ללא שייכות או זיהוי, יטופלו בידי אנשי הרפואה.
בשנת 1929, נחתמה אמנת בז'נבה השנייה שעסקה בכללי ההתנהגות עם שבויי מלחמה. במהלך מלחמת העולם השנייה, הפרו כל המדינות הלוחמות את דיני המלחמה באופן כולל ביותר.

מקובל לראות מלחמה זו כנקודת שפל מבחינת דיני המלחמה והכללים ההומניטריים, הן בחומרת המעשים והן בהיקפם. כתוצאה מכך כונסה לאחר המלחמה, ביוזמת הצלב האדום הבינלאומי, ועידה בינלאומית, על מנת לדון ולנסח מחדש את כללי ההתנהגות במלחמות.

בוועידה זו שהתכנסה בז'נבה ב- 1949, נתקבלו הכללים הנוגעים להטבת מצבם של פצועים וחולים מבין אנשי הכוחות הלוחמים ביבשה ובים, כללי התנהגות עם שבויי מלחמה והטיפול בהם וכן כללי הגנה על אוכלוסייה בלתי-לוחמת בימי מלחמה. הוועידה שיפרה וערכה מחדש את הטקסטים של אמנות קודמות, שהפכו כאן לארבע אמנות ז'נבה, 12.8.49.

הסעיפים מכילים: באמנה הראשונה - הטבת מצבם של פצועים וחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב. באמנה השנייה - הטבת מצבם של פצועים וחולים וניצולי אוניות שטבעו מבין אנשי הכוחות המזוינים בים. באמנה השלישית - בדבר הטיפול בשבויי מלחמה. באמנה הרביעית - הגנה על אזרחים בימי מלחמה. בוועידה זו השתתפה גם מדינת ישראל.
בשנת 1977, נוספו שני פרוטוקולים משלימים לאמנות, שנחתמו על-ידי כל המדינות בקהילה הבינלאומית. פרוטוקולים אלה משלימים את האמנות באמצעות הרחבת ההגנה והחסות על אזרחים בזמן סכסוכים מזוינים בינלאומיים וסכסוכים שאינם בינלאומיים ובכללם פעולות טרור לאומניות ומקרים של לוחמה לא-סדירה.

פרוטוקולים אלה נתקבלו בלחצן של מדינות אפריקה והעולם השלישי ומטרתם להחיל את דיני המלחמה גם על פעולות גרילה ו"לוחמי חופש" על גבול ההכרה בפעולות טרור.
מסיבה זו מדינת ישראל, ארצות-הברית ורוב מעצמות העולם, לא הצטרפו לפרוטוקולים אלה ולא מכירים בתכולתם.
חוק השיפוט הצבאי כולל הוראות המגדירות הפרות של דיני המלחמה כעבירה צבאית עליה נשפטים בפני בית-דין צבאי.
פקודת מטכ"ל מחייבת את חיילי צה"ל לנהוג בהתאם להוראות הכלולות באמנת ז'נבה, 1949.

חזרה לראש העמוד

מהם ההסכמים שמרכיבים את החוק ההומניטרי הבינלאומי?
מאז נחתמה אמנת ז'נבה הראשונה בשנת 1864, עודכן החוק ההומניטרי הנוכחי עד לרמתו הנוכחית. לרוב הוא עודכן לאחר מאורעות שבהם היו זקוקים לקיומו ובעקבות הצורך להשיג את הגידול המואץ בצורך לסיוע הומניטרי, שנבע מהתפתחות כלי הנשק החדשים ומאופיים החדש של הסכסוכים המזוינים. להלן רשימה של האמנות העיקריות שהתקבלו:
1864 אמנת ז'נבה להטבת מצבם של פצועים מבין אנשי הכוחות המזוינים.
1868 הצהרת סנט פטרבורג בדבר האיסור להשתמש בקליעים מסוימים בזמן
מלחמה.
1899 אמנת האג בעניין כיבוד חוקי מלחמה ומנהגי מלחמה ביבשה ובים,
 בהתאם לאמנת ז'נבה, 1864.
 1906 בחינה מחדש ופיתוח של אמנת ז'נבה, 1864.
 1907 בחינה מחדש של אמנת האג, 1899, והתאמתה של אמנה חדשה.
 1925 פרוטוקול ז'נבה בדבר איסור שימוש בגזים מחניקים, מרעילים או בגזים
 דומים ובאמצעים בקטריולוגיים.
 1929 שתי אמנות ז'נבה:
 - בחינה מחדש ופיתוח של אמנת ז'נבה, 1906.
 - אמנת ז'נבה בדבר היחס לשבויי מלחמה (אמנה חדשה).
 1949 ארבע אמנות ז'נבה:
1. אמנה ז'נבה להטבת מצבם של פצועים וחולים מבין אנשי הכוחות
המזוינים בשדה הקרב.
2. אמנה ז'נבה להטבת מצבם של פצועים, חולים וניצולי ספינות
 שטבעו מבין אנשי הכוחות המזוינים בים.
3. אמנת ז'נבה בדבר היחס לשבויי מלחמה.
4. אמנת ז'נבה בדבר ההגנה על אזרחים בזמן מלחמה (אמנה חדשה).
 1954 אמנת האג בדבר ההגנה על נכסי תרבות בשעת סכסוך מזוין.
 1972 אמנה בדבר האיסור לפתח, לייצר ולאחסן נשק בקטריולוגי (ביולוגי) ונשק
 רעלי, ובדבר השמדתם.
 1977 שני פרוטוקולים נוספים לארבע אמנות ז'נבה, המחזקים את ההגנה על
 קורבנות סכסוכים בינלאומיים (פרוטוקול ) וסכסוכים שאינם בעלי אופי
 בינלאומי (פרוטוקול   ).
1980 אמנה בדבר איסור או הגבלה של שימוש בנשק קונבנציונאלי מסוים,
העלול לגרום לפציעות נרחבות, או לתופעות לוואי, כולל:
 - פרוטוקול I על חלקים שאינם ניתנים לאיתור.
- פרוטוקול על איסור ועל הגבלה בשימוש במוקשים נגד אדם,
במלכודות אדם ובאמצעים אחרים.
 - פרוטוקול השלישי על האיסור ועל ההגבלה להשתמש בפצצות
תבערה.
 1993 אמנה בדבר האיסור לפתח, לייצר, לאחסן ולהשתמש בנשק כימי ובדבר
השמדתו.
 1995 פרוטוקול בדבר האיסור להשתמש בנשק לייזר הגורם לעיוורון (פרוטוקול
  שנוסף חדש לאמנה משנת 1980).
 1996 תיקון של הפרוטוקול שאוסר ומגביל את השימוש במוקשים נגד אדם,
במלכודות אדם ובאמצעים אחרים. (פרוטוקול שני תיקון לאמנה משנת
 1980.)
 1997 אמנה בדבר האיסור להשתמש, לאחסן, לייצר או להעביר מוקשים נגד
 בני-אדם ובדבר השמדתם.

עוד על האמנה:
האמנות והפרוטוקול ישימים במקרה של מלחמה מוכרזת או בכל סכסוך מזוין אחר הפורץ בין שני צדדים, או יותר, החתומים על האמנה ועל פרוטוקול 1 מתחילתו של מצב זה, גם אם אחד מהם לא מכיר במצב מלחמה.
הסכמים אלה חלים גם על סכסוכים מזוינים שבהם אנשים לוחמים נגד שלטון קולוניאלי וכיבוש זר ונגד משטרים גזעניים, תוך מימוש זכותם להגדרה עצמית.

היישום מסתיים עם סיומן של הפעולות הצבאיות בטריטוריות הכבושות עם סיום הכיבוש, פרט לאותן קטגוריות של אנשים ששחרורם הסופי, החזרתם למולדתם או יישובם, יתבצעו במועד מאוחר יותר.
אנשים אלה ימשיכו ליהנות מתחולת התנאים המתאימים של האמנות והפרוטוקול עד לשחרורם הסופי, החזרתם למולדת או יישובם.

במקרים שאינם מכוסים על-ידי האמנה, הפרוטוקול או הסכמים בינלאומיים אחרים, או במקרה של התכחשות להסכמים אלה, יישארו האזרחים והלוחמים מוגנים מתוקף כוחם של עקרונות החוק הבינלאומי, הנגזרים מהנוהגים הקיימים, מעקרונות ההומניות ומתכתיבי המצפון הציבורי.

איסור על מעשי תגמול:
אסור לבצע מעשה תגמול, או להפר את החוק, גם כתגובה להפרות אחרות של החוק.
אי-ויתור על זכויות:
אמנות ז'נבה נועדו להגן על קורבנות מלחמה והן פועלות כדי להרחיק אנשים אלה ככל האפשר מהשפעות ומלחצים שנועדו לגרום להם לוותר על זכויותיהם.

המקורות העיקריים של החוק ההומניטרי הבינלאומי המודרני הן ארבע אמנות ז'נבה משנת 1949, אשר מספקות את האמצעים המשפטיים להגנה על קורבנות של סכסוכים מזוינים. אמנות ז'נבה הורחבו ועודכנו במסגרת שני פרוטוקולים נוספים משנת 1977. נוסף על החוק ההומניטרי, קיימים "חוקי האג" המהווים תחום משפטי עצמאי מן השנים 1899 ו- 1907, ואשר מטילים מגבלות על אמצעי הלחימה ושיטותיה.

אף שקיימת זה מאות בשנים דאגה לזכויות האדם של אנשים וקבוצות, התפתחותם של דיני זכויות האדם הבינלאומיים, החלה למעשה רק לאחר מלחמת העולם השנייה. המקורות הבסיסיים לחוקים אלה מצויים באמנת האומות המאוחדות, המוכרים כ"מגילת הזכויות הבינלאומית", הכוללת הצהרה אוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1948, ושתי אמנות בינלאומיות משנת 1976, בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות ובדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.

לחוק ההומניטרי הבינלאומי ולדיני זכויות האדם הבינלאומיים מטרה משותפת שהיא שמירה על כבוד האדם והנורמות שלהם חופפות ומחזקות זו את זו באופן הדדי. למשל, שניהם ערבים על שמירת כבודו העצמי, חייו ובריאותו של כל אדם ואדם. ואולם, כל אחד מתחומים אלה חל, בעיקרו של דבר, במצבים שונים ולכל אחד מהם ישנם מנגנונים נפרדים כדי לפקח על הציות לכלליו.

התנהגותן של ממשלות מסוימות בתחום זכויות האדם היא חורגת וזוכה כיום לביקורות מצד ממשלות אחרות ומצד הגופים הבינלאומיים וקבוצות פרטיות. נושא זכויות האדם קיבל במידה מסוימת צביון פוליטי. בניגוד לכך, המסמכים המשפטיים של המשפט ההומניטרי הבינלאומי הדנים ביעדים הומניטריים טהורים, משוחררים במידה רבה ממחלוקת, לפיכך, הם מקובלים בקרב מדינות העולם הרבה יותר מאשר האמנות בדבר זכויות האדם.
אמנות ז'נבה משנת 1949 והפרוטוקולים הנוספים משנת 1977 מכילים כ600- סעיפים, והם הכלים העיקריים של החוק ההומניטרי הבינלאומי.

חזרה לראש העמוד

אמנת ז'נבה הראשונה
עשרת התקנות של אמנת ז'נבה בגרסתה המקורית משנת 1864, הורחבו באמנת ז'נבה הראשונה משנת 1949, ל- 64 תקנות המגינות על:
* חיילים פצועים וחולים. 
* צוותים, מתקנים וציוד רפואיים.
* צוותי תמיכה אזרחיים פצועים וחולים המלווים את הכוחות המזוינים.
* קציני דת צבאיים. 
*  אזרחים אשר באופן ספונטני לוקחים נשק במטרה להדוף פלישה.
אמנה זו מציינת שהפצועים והחולים:
תקנה 12 יכובדו ויהיו מוגנים ללא אפליה על בסיס מין, גזע, לאום, דת, אמונות פוליטיות או קריטריונים אחרים.
תקנה 12 לא יירצחו, יחוסלו או יהיו נתונים תחת עינויים או ניסויים ביולוגיים.
תקנה 15 יקבלו טיפול מתאים.
תקנה 15 יהיו מוגנים מביזה ומהתעללות.
תקנות 16-15 על כל הצדדים בסכסוך לחפש ולאסוף פצועים וחולים, במיוחד לאחר קרב ולמסור את המידע לסוכנות האיתור המרכזית של הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (ICRC).
תקנה 9 אמנה זו, כמו האחרות, מכירה בזכות של הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום, לסייע לפצועים ולחולים. האגודות הלאומיות של הצלב האדום והסהר האדום, ארגוני סיוע נטולי פניות, מוסמכים אחרים וממשלות נייטרליות, יכולות גם לספק שירות הומניטרי. אזרחים מקומיים אולי יתבקשו לטפל בפצועים ובחולים.

חזרה לראש העמוד

אמנת ז'נבה השנייה
(אמנת ז'נבה לשיפור מצבם של הפצועים, החולים וטרופים של כוחות מזוינים בים, מתאריך 12 באוגוסט, 1949)
אמנת ז'נבה השנייה מתאימה את ההגנות של האמנה הראשונה, כדי לשקף תנאים בים. היא מגינה על לוחמים פצועים וחולים בזמן שהייתם על אונייה או בים. 63 התקנות שלה חלים על:
*חברי כוחות מזוינים פצועים, חולים או טרופים.
*ספינות המשמשות כבית-חולים וצוות רפואי.
*אזרחים המלווים את הכוחות המזוינים.

תקנות 12, 18 אמנה זו מעניקה מנדט לצדדים בקרב לנקוט בכל האמצעים האפשריים כדי לחפש, לאסוף ולטפל בפצועים, חולים וטרופים בים. טרופים בים משמעם, כל אדם אשר נסחף מכל סיבה, כולל אלה אשר מוכרחים לנחות בים או לצנוח ממטוס.
תקנה 21 ניתן לפנות לספינות נייטרליות, כולל ספינות סוחר ויאכטות, כדי לעזור לאסוף ולטפל בפצועים, חולים והטרופים. אין ללכוד את אלה המסכימים לעזור, כל עוד הם נשארים נייטרליים.
תקנות 36-37 יש להגן ולכבד את הצוותים הדתיים, הרפואיים ואלה השייכים לבתי-חולים המשרתים על ספינות קרב. אם אלה נלכדים, יש לשולחם לצד שלהם מוקדם ככל האפשר.

תקנה 22 ספינות המשמשות כבית-חולים אינן יכולות לשמש כמטרה צבאית כלשהי. אין לתקוף או ללכוד אותן. השמות והתיאורים של ספינות המשמשות כבית-חולים יועברו לכל הצדדים בסכסוך.
תקנה 14 על-אף שספינת מלחמה אינה יכולה לשבות צוות רפואי שעל ספינה המשמשת כבית-חולים, היא יכולה להחזיק בפצועים, חולים וטרופים כאסירי מלחמה בתנאי שאלה יועברו בבטחה ושלספינת המלחמה יש את המתקנים הראויים לטיפול בהם.

חזרה לראש העמוד

אמנת ז'נבה השלישית
(אמנת ז'נבה בנוגע ליחס כלפי אסירי מלחמה, מתאריך 12 באוגוסט, 1949) אמנת ז'נבה השלישית קובעת כללים ספציפיים לגבי היחס כלפי אסירי מלחמה. 143 התקנות של האמנה דורשות שהיחס לאסירי מלחמה יהיה הומני והם יאוכסנו כראוי ויקבלו מספיק מזון, ביגוד וטיפול רפואי. התנאים שלה קובעים גם הנחיות לגבי עבודה, משמעת, בידור ומשפט פלילי. אסירי מלחמה יכולים לכלול:
*חברים בכוחות המזוינים.
*מיליציות של מתנדבים כולל תנועות התנגדות.
*אזרחים המלווים את הכוחות המזוינים.

תקנות 72-70, 123 יש לשלוח באופן מיידי שמות של אסירי מלחמה לסוכנות האיתור המרכזית של הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום. יש לאפשר לאסירי מלחמה להתכתב עם משפחותיהם ולקבל חבילות סיוע.
תקנות 14-13, 16 אין לענות אסירי מלחמה או לערוך עליהם ניסויים רפואיים ויש להגן עליהם מפני מעשי אלימות, עלבונות וסקרנות ציבורית.

תקנות 27-26, 30 אסור על השובים לעסוק בפעולות תגמול, או להפלות על בסיס גזע, לאום, אמונות דתיות, אמונות פוליטיות או קריטריונים אחרים.

תקנה 23 יש להתייחס לאסירות מלחמה בהתחשבות ובכבוד המתאים למינן. תקנה 17 על אסירי מלחמה לספק לשוביהם רק את שמם, דרגתם, תאריך לידתם ומספר השירות הצבאי שלהם.
תקנות 50, 54 יש לאכסן אסירי מלחמה במקלטים נקיים וראויים ולספק להם את המזון, הביגוד והטיפול הרפואי הדרוש לשמירה על בריאות טובה. אין להחזיקם באזורי קרב, היכן שהם יכולים להיות חשופים לאש, וכן אין להשתמש בהם כדי "למגן" אזורים מפעולות צבאיות. ניתן לדרוש מהם לבצע עבודות לא-צבאיות תחת תנאי עבודה סבירים ובתשלום הוגן.

תקנות 82, 84 אסירים כפופים לחוקי השובים שלהם ויכולים להישפט בבתי-המשפט של שוביהם. על השובה לוודא שמתייחסים לאסיר בהגינות וביחס נטול פניות, ושהאסיר יזכה לעורך-דין מתאים.
תקנות 109, 110 יש להחזיר הביתה אסירי מלחמה אשר חולים במחלות אנושות.
תקנה 118 כאשר הסכסוך מסתיים, יש לשחרר את כל אסירי המלחמה ואם הם מבקשים זאת, יש לשולחם הביתה מייד.

תקנה 125 זכויות מיוחדות ניתנות לוועדה הבינלאומית של הצלב האדום כדי לאפשר לה לבצע את הפעולות ההומניטריות למען אסירי מלחמה. יש להתיר לוועדה הבינלאומית של הצלב האדום או לארגוני סיוע הומניטריים נטולי פניות, המוסמכים על-ידי צדדים בסכסוך, לבקר אסירים באופן פרטי, לבדוק את תנאי המאסר כדי לוודא שהם עומדים בסטנדרטים של האמנות, ולחלק ציוד סיוע.

חזרה לראש העמוד

 סעיף 3 המשותף לכל האמנות(- הוא כעין אמנה זוטא)
בסכסוכים שאינם בעלי אופי בינלאומי המתרחשים בשטחה של מדינה החתומה על האמנות, כל צד בסכסוך מחויב לפעול לפחות בהתאם לכללים הבאים: 1) אנשים שאינם נוטלים חלק בסכסוך, כולל אנשי הכוחות הצבאיים שהניחו את נשקם, אלה שמחמת מחלה, פציעה, מעצר או מכל סיבה אחרת אינם לוחמים עוד, יזכו ביחס הומאני ללא הפליה לרעה בשל גזע, צבע, דת או אמונה, מין, מוצא או רכוש או כל קטגוריה אחרת. בסופו של דבר, המעשים הבאים הנם ויהיו אסורים בכל מקרה ובכל זמן
כלפי
אלה שהוזכרו: 
* הפעלת אלימות, ובעיקר רצח מכל סוג שהוא, הטלת מומים, יחס אכזרי ועינויים. 
* לקיחת בני ערובה. 
* פגיעה בכבוד האדם, בעיקר על-ידי השפלות והעלבות. 
* דילוג על משפטים וביצוע הוצאות להורג בלא לקיים קודם לכן
הליך משפטי שנקבע על-ידי בית משפט מוסמך, שימצה את כל
 הערבויות המשפטיות המוכרות כמקובל בחברה תרבותית.
2) הפצועים והחולים ייאספו ויטופלו. גוף הומניטרי חסר פניות כמו הצלב האדום, יכול להציע לצדדים לסכסוך את שירותיו.
הצדדים לסכסוך ישתדלו באמצעות הסכמים מיוחדים לתת תוקף לתנאי אמנה זו או לפחות לחלקה.
יישום הכללים שהוזכרו לא ישפיע על המצב החוקי של הצדדים בסכסוך.
הצלב האדום כמקדם החוק ההומניטרי
מכוחן של תקנות הצלב האדום והסהר האדום, אחד התפקידים של הצלב האדום הוא להכין שיפורים אפשריים בחוק ההומניטרי הבינלאומי. הצלב האדום הוא, אם כך, מקדם החוק ההומניטרי הבינלאומי.
כמו יוזמי האמנה הראשונה של החוק ההומניטרי המודרני (כלומר, אמנת ז'נבה משנת 1864), מנסה הצלב האדום להבטיח שענף זה של המשפט הבינלאומי הפומבי יישאר רלוונטי. תפקידו הוא אם כך: 
* לעקוב אחר השינויים שחלים באופיים של עימותים צבאיים. 
* לארגן התייעצויות במטרה להבטיח השגת הסכם לקביעת כללים חדשים. 
* להכין טיוטות של טקסטים, שיוגשו לוועידות בינלאומיות.
הפרוטוקולים הנוספים לאמנות ז'נבה הם דוגמה לבניית החוק ההומניטרי, מהשלב של הגיית הרעיון עד לקבלתו: 
* על בסיס נייר עבודה שהוכן בשנת 1965 ועל סמך החלטות שהתקבלו בשתי ועידות של הצלב שהתקיימו בשנות ה60-, ועל סמך הוועידה הבינלאומית לענייני זכויות האדם שהתקיימה בטהרן בשנת 1968, בחן הצלב האדום אפשרות להוסיף תוספות לאמנות משנת 1949.
¨ בשנת 1969, בעת הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום ה21- שנערכה באיסטנבול, הוצג הרעיון של התוספות. המשתתפים, כולל נציגי מדינות החתומות על אמנות ז'נבה, נתנו לצלב האדום את ההרשאה והמשפטנים החלו מייד בעבודת הכנה. 
* בין השנים 1971 ו- 1974, ארגן הצלב האדום כמה התייעצויות בין ממשלות לבין התנועה. ארגון האו"ם דווח באופן שוטף על ההתקדמויות.
*בשנת 1973, בעת הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום ה22- שנערכה בטהרן, הייתה התייחסות לנייר העבודה שזכה לתמיכת הוועידה. 
* בפברואר 1974, כינסה בז'נבה ממשלת שוויץ, כנאמן של אמנות ז'נבה משנת 1949, ועידה דיפלומטית על אישור מחדש ופיתוח של החוק ההומניטרי הבינלאומי הניתן ליישום בעת עימותים צבאיים. הוועידה נמשכה ארבעה מושבים והסתיימה ביוני 1977. 
* במושב האחרון של הוועידה, התקבלו ואושרו 102 סעיפי הפרוטוקול הראשון ו 28- סעיפי הפרוטוקול השני . פרוטוקולים אלה עוסקים בעיקר ביחס לאוכלוסייה אזרחית בעימותים צבאיים בינלאומיים. הפרוטוקול הראשון מחזק את הכללים שהתקבלו בשנת 1949. למשל, מדינה במלחמה חייבת לקבל תוכנית רווחה הומניטרית חסרת פניות ללא הפליה לרעה עבור האוכלוסייה הנמצאת בשטחה, בכפוף להסכם בין הצדדים הנוגעים בדבר. אם מתקיימים תנאים כאלה, יהיה זה בלתי-נכון לסרב לקבל תוכנית רווחה, שאינה נחשבת כהתערבות בעימות הצבאי ולא כמעשי איבה.

בעימותים צבאיים שאינם בינלאומיים, (הפרוטוקול השני)
מתמקד בין היתר במקרים שבהם האוכלוסייה האזרחית סובלת ממחסור מוגזם עקב מחסור באספקה חיונית לקיומה, חובה לערוך, בהסכמת הצדדים הלוחמים, תוכניות רווחה שהן הומניטריות מובהקות ובעלות אופי חסר פניות, ולבצען ללא הפליה לרעה (ראה
סעיף 3 משותף, עמ' 2). באופן כללי, מוסכם כיום, שמדינה חייבת לאשר פעולות רווחה הומניטריות מובהקות.
רק 102 מדינות אשררו את הפרוטוקולים האלה. מדינות רבות לא אשררו אותם.

חזרה לראש העמוד

מה ההבדל בין החוק ההומניטרי הבינלאומי לחוק זכויות האדם?
החוק ההומניטרי הבינלאומי והחוק לזכויות האדם הבינלאומי משלימים זה את זה. שניהם מבקשים את הגנת הפרט, אם כי בנסיבות שונות ובדרכים שונות. החוק ההומניטרי חל במצבים של סכסוכים מזוינים, ואילו חוק זכויות האדם, או לפחות חלק ממנו, מגן על הפרט בכל הזמנים, בימי מלחמה כבימי שלום. שעה שמטרתו של החוק ההומניטרי היא להגן על קורבנות על-ידי השתדלות להפחית את הסבל שנגרם במלחמה, חוק זכויות האדם מבקש להגן על הפרט ובהמשך על התפתחותו.

מנגנוני השמירה על זכויות האדם הם שונים לחלוטין. במקרים רבים, יש צורך בהקמת גופים מתאימים, בין אם המדינה מצייתת לחוק ובין אם לאו. למשל, בית-הדין האירופי לזכויות האדם הצהיר, בתום הליכים משפטיים שהובאו בפניו על-ידי אדם יחיד, שהמגילה האירופית לזכויות האדם הופרה בידי השלטון הלאומי, וזה חויב לנקוט אמצעים הכרחיים שיבטיחו שהמצב הפנימי במדינה ישתלב עם המגילה. המנגנונים של יישומו של חוק זכויות האדם מכוונים ביסודו של דבר להטבת כל נזק קיים.

חזרה לראש העמוד

מהו תפקידו של הצלב האדום בכיבוד החוק ההומניטרי?

כמקדם החוק ההומניטרי הבינלאומי וכשומר עליו, פועל הצלב האדום במספר
מישורים.
בעבודה
ליתר דיוק, באמצעות הגנה על קורבנות סכסוכים ובמתן עזרה לקורבנות: ביקור אצל משוללי חירות (כולל שבויי מלחמה), שיקום קשרי משפחה, ניהול פעולות רווחה, ביצוע פעולות למען הבריאות וכן קידום הידע של החוק ההומניטרי הבינלאומי.
במניעה
כיוון שאי-ידיעת החוק מהווה מכשול ביישומו, מזכיר הצלב האדום למדינות שהן התחייבו להפיץ את הידע של הכללים. הוא פועל בעצמו למטרה זו. הוא גם מזכיר למדינות, שעליהן לנקוט את כל האמצעים הנחוצים להבטחת יישומו היעיל של החוק ולכיבודו. הדבר נעשה בעיקר באמצעות שירותי ייעוץ לענייני החוק ההומניטרי הבינלאומי. מטרת השירות, לספק עזרה טכנית לרשויות בקבלת החוק ובהטמעתו במערכות הפנימיות של המדינות.

חזרה לראש העמוד